סיפורם של שעונים
האדם הפרימיטיבי נשפט על פי צבע השמיים ובהירות השמש. המצרים הקדמונים גילו שאורך הצללים השתנה עם הזמן, והמציאו שעוני שמש כדי לשמור על זמן בבוקר. הם גם גילו שמים זקוקים לזמן קבוע כדי לזרום, אז הם המציאו את שעון המים. לסינים העתיקים היה גם כלי למדידת זמן עם מים - קומקום נחושת נוטף.
בנוסף לשימוש במים כדי למדוד את הזמן, אנשים סינים עתיקים השתמשו גם בקטורת כדי למדוד את הזמן. סירת דרקון תזמון יותר קטורת היא השימוש בקטורת לתזמון של המכשיר, יש לו את התפקיד של רעש תזמון.
על סירת הדרקון נתלו מספר כדורי מתכת בשני קצותיו של הקו הדק, קו לאורך הקטורת הבוערת. מדי פעם, הקטורת הייתה שורפת חוט, וכאשר כדור המתכת נפל לתוך הכלי למטה, זה היה נשמע הזמן. סוג זה של מד זמן קטורת נראה לראשונה במסמכים של שושלת סונג.
הדיוק של שימוש בקטורת יותר כדי לחשב את הזמן אינו גבוה, אלא משום שהוא פשוט וקל לשימוש, מתאים מאוד לשימוש עממי, ולכן הוא היה פופולרי מאוד. חלקם תועדו נשרפים במשך יום או לילה, וחלקם במשך חודש.
