זמן מוחלט לא משתנה עם פעולה או צופה חיצוניים כלשהם. זמן יחסי משתנה עם פעולה חיצונית או צופה וניתן לקבוע על ידי מדידת הפרש הזמן המוחלט של תנועת האובייקט.
על פי המושגים לעיל ניתן למצוא כי זמן אבסולוטי הוא למעשה בלתי ניתן להערכה ובלתי מורגש. ניוטון מאמין כי זמן מוחלט יכול לבוא לידי ביטוי רק בצורה של מתמטיקה, ובני אדם יכולים רק לצפות במעבר הזמן דרך תנועת חפצים.
כדוגמה, אם אדם רוצה למדוד ספרינט של 100 מטר, אנו חופשיים לבחור מתי האדם נמצא בנקודת ההתחלה למשך 0 שניות, אך בשלב זה הזמן המוחלט אינו ידוע, ואז אנו מודדים זאת עם שעון עצר. כאשר האדם עובר בסוף הוא יודע את הזמן שלוקח לאדם לרוץ 100 מטר. בתהליך זה, איננו יודעים את הזמן המוחלט של ההתחלה והסיום, אנו מודדים רק את הפרש הזמן המוחלט.
מידה
גוטברה וילהלם. לייבניץ (1646 ~ 1716 מתמטיקאי, פיזיקאי גרמני) מאמין שבאותה עת. אירועים בסיסיים יותר; זה אבסורד לחשוב שאין זמן לדברים להתקיים. לשיטתו, הזמן נשאב מהאירועים, וכל האירועים בו זמנית מהווים במה של היקום. והשלבים האלה הם בדיוק כמו אתמול, היום ומחר, בזה אחר זה. נראה כי התיאוריה של לייבניץ על זמן יחסי מקובלת יותר כיום על התיאוריה של ניוטון מכיוון שהיא מתאימה יותר להתפתחות הפיזיקה המודרנית.
הזמן המוחלט של ניוטון
ניוטון הלך צעד אחד קדימה מגלילאו. ניוטון מאמין שבניגוד ל"תיאוריה "של אריסטו, אם אין עוד מה לעצור, האובייקטים הנעים לעולם לא יעמדו בשקט. האבן הנופלת תיפול ארצה ולא תזוז מכיוון שהיא חסומה על ידי האדמה. המרכבה נעצרת כך מכיוון שיש בה חיכוך בין ההגה למשטח הכביש. בכביש אופקי חלק, המרכבה עם מסבים חסרי חיכוך תמשיך לגלול. לכן, ניוטון ציין כי השפעת הכוח על עצם היא רק לשנות את מהירות התנועה שלו עם הזמן. כמות השינוי הזה נקראת תאוצה, שהיא פרופורציונאלית לגודל הכוח. זהו החוק השני של הקינמטיקה של ניוטון.
חוק התנועה של ניוטון, יחד עם חוק הכבידה האוניברסאלי שהפיק בשנת 1684, הניחו את הבסיס לפיזיקה הקלאסית והשפיעו רבות על התפתחות מדעי הטבע של אותה תקופה ובהמשך. הוא נמצא בשימוש נרחב כיום וממשיך למלא תפקיד ענק. . עם זאת, יש לראות זאת. החוק של ניוטון מבוסס על התפיסה שהזמן שמשמש למדידת תנועה הוא "זמן מוחלט" שחוצה באופן שווה.
נקודות מבט שונות
היסטורית, לפיזיקאים אחרים יש דעות שונות על הזמן והמרחב המוחלטים שהציע ניוטון. לייבניץ מאמין שהמרחב הגיוני רק כשיש נקודת ייחוס, והזמן הגיוני רק כשיש תנועה. ג'ורג 'ברקלי העלה השערה כי בהיעדר נקודת ייחוס, לא ניתן לומר כי כדור אחד מסתובב, או ששני כדורים המחוברים באמצעות חבל מסתובבים ביחס למרכז המסה המשותף שלהם, ולרוב אחד מהם מסתובב יחסית לשני.
טרנספורמציית גלילאו מעניקה את יחסי השינוי בין מערכות קואורדינטות אינרציאליות שונות. משמעות הדבר היא שזמן חלל מוחלט אינו הכרחי מכיוון שאנו רק צריכים לבחור מערכת קואורדינטות אינרציאליות כדי לדעת את התוצאות במערכות קואורדינטות אינרציאליות אחרות, ואין מערכת קואורדינטות אינרציאליות שניתן לבודד.
בנוסף, ארנסט מאך הציע את עקרון המאך, שמזכיר שאין טעם לדבר על האינרציה של אובייקט ללא נקודת ייחוס, ושוב שזמן ומרחב מוחלטים הם מושג מיותר. מאוחר יותר הודגש עקרון המאך ושמו במאמרו של אינשטיין על היחסות הכללית.
אינשטיין ויחסות
זמן ומרחב נחשבו מאז ומתמיד לשני כמויות פיזיקליות עצמאיות עד להצעת תיאוריית היחסות המיוחדת. תורת היחסות המיוחדת נותנת מושג חדש של זמן ומרחב, בו הקיום הסימולטני היחסי שולל את קיומו של זמן מוחלט, מכיוון שזמן האירוע מתרחש במהירות של המתבונן. יש קשר עם המיקום בו התרחש האירוע.
תורת היחסות הכללית קובעת עוד יותר את הקשר בין זמן לחלל תוך שימוש במושג הגיאודזי. בשלב זה הקשר בין זמן למרחב הופך להיות ספציפי יותר.
סיכום
התפיסה של ניוטון של זמן ומרחב מוחלטים, מכיוון שהכמות הגופנית "המוחלטת" עצמה אינה ניתנת למדידה, בתוספת הכמות הגופנית "היחסית", אמנם היא משתנה עם הצופה, אך יש קשר טרנספורמציה ישיר בין תצפיות שונות, והופך למיותר.
